1.1מי שחסך בשינה
שינה שנחסכה אינה תמיד מזיקה מיד, אבל היא גובה את מחירה בהמשך.
השיעור נאמר בשבוע שבו עברו לשעון קיץ, שבוע שמזיז את השעות ומשנה את העיתים. לכבוד זה בחר הרב לדבר על נושא שנראה לכאורה רחוק משמחת חיים: השינה.
את הנושא עורר מפגש עם אדם שהרב מכיר שנים רבות. הוא היה מאלה שמנסים לנצל כל רגע. חבל לו על כל דקה. ביום הוא מוסר שיעורים, בערב הוא משתתף בשמחות, ובאמצע הלילה הוא קם ללמוד עד הבוקר. את השינה הוא משלים בשעות מקריות, שאינן יום ואינן לילה.
במשך זמן רב זה נראה כאילו הכל עובד. אבל בתקופה האחרונה הגוף התחיל לקרוס. לא בבת אחת: פעם חסר דבר אחד, פעם דבר אחר, והבדיקות הראו חוסרים שונים. האיש הגיע למצב שבו כמעט אינו מתפקד. קשה לדעת בוודאות מה הסיבה, אבל הרב התרשם מאוד שלפחות חלק מכך נובע מחוסר שינה ממושך.
מכאן יצא היסוד הראשון של השיעור: חוסר שינה לא תמיד מזיק באותו רגע. אבל שינה אי אפשר תמיד להשלים. לא למחרת, וגם לא בסוף השבוע. מה שאנשים חושבים, "אשלים בשבת את מה שהפסדתי", לא בדיוק עובד כך. והרבה פעמים החוסר מתנקם באדם בהמשך.